כיצד התפתחה הרפואה החדשה 

הקדמה
הרפואה החדשה (בשמה המלא - German New Medicine או בקיצור - GNM) היא גישה רפואית מהפכנית אשר התגלתה ופותחה ע"י רופא גרמני בשם ד"ר האמר. גישה זו מאפשרת להבין בצורה מפורטת, מעמיקה ומדוייקת את הגורמים למחלות הסרטן השונות ולמחלות קשות אחרות, את ההיגיון לפיו מתפתחת המחלה ואת התהליכים הפיזיולוגיים הקורים תוך כדי המחלה.
לרפואה המקובלת אין עדיין הבנה ממשית של נושא הסרטן. רב הטיפולים כיום בחולי סרטן מבוססים על תיאוריות, סטטיסטיקות ועל ניסוי ותעיה.
הרפואה החדשה, לעומת זאת, מציגה מודל מדעי שלם, הבנוי על יסודות מדעיים מוצקים, שרק מחכה לחוקרים אשר יאמתו או ישללו את נכונותו. אחד הכלים העיקריים בהם משתמשת הרפואה החדשה לאבחון הוא צילומי CT של המוח. מספר קבוצות שונות של חוקרים אשר בדקו צילומי CT של המוח אצל חולי סרטן כדי לבחון את התיזה של ד"ר האמר מצאו שהתוצאות תאמו ב- 100% את התגליות של הרפואה החדשה.
הבנה נכונה של הרפואה החדשה ויישום נכון של משמעויותיה עשויים לחסוך לחולי סרטן רבים את הסבל הכרוך בטיפולים האגרסיביים המקובלים כמו כימותרפיה והקרנות, ובמקרים רבים ניתן יהיה להימנע גם מניתוח.
כמו כל מהפיכה שיש לה השלכות מרחיקות לכת על תפיסת העולם של בני האדם ועל אינטרסים כלכליים בעלי עוצמה, גם הרפואה החדשה נתקלת במכשולים רבים והתנגדות חריפה מצד גורמים שונים (ישנם רופאים המכירים את הרפואה החדשה אך אינם יכולים או אינם מעיזים ליישמה בעבודתם מחשש שישללו את רישיונם כרופאים). ד"ר האמר ממשיך עדיין במחקריו ובמאמציו להביא את הרפואה החדשה לידיעת ציבור הרופאים והמטפלים ולידיעת הציבור הרחב, בתקוה שהיא תוכר גם ע"י רשויות הבריאות.
מאמר זה מביא בקצרה את השתלשלות האירועים אשר הביאה לגילויה ופיתוחה של הרפואה הגרמנית החדשה. לשם נוחיות נשתמש בהמשך בשם "הרפואה החדשה" או GNM.

כיצד התפתחה הרפואה החדשה
ד"ר רייקי גירד האמר נולד בשנת 1935 בפריזיה שבגרמניה. בגיל 22 הוא סיים תואר שני בתיאולוגיה באוניברסיטת טובינגן ובגיל 26 הוסמך באותה אוניברסיטה כדוקטור לרפואה. בשנים שלאחר מכן הוא עבד במספר קליניקות אוניברסיטאיות בגרמניה.
בשנת 1972 השלים ד"ר האמר את התמחותו ברפואה פנימית והחל לעבוד במרפאה של אוניברסיטת טובינגן כרופא פנימי האחראי על חולי סרטן. במקביל הוא עבד בקליניקה פרטית עם אשתו זיגריד, רופאה גם היא, אותה הכיר בתקופת הלימודים בטובינגן ונשא אותה לאשה כשהיה בן 21.
ד"ר האמר התגלה כבעל כשרונות בפיתוח מיכשור רפואי. בין שאר המצאותיו הוא רשם פטנט על סכין ניתוחים לא-טראומטי (שנקרא Hamer-Scalpel) החותך בחדות הגבוהה פי 20 מסכין גילוח, מסור עצמות מיוחד לניתוחים פלסטיים ומיטת עיסוי המתכווננת ומתאימה עצמה באופן אוטומטי לצורת הגוף.

ההכנסות הכספיות מהמצאותיו איפשרו לד"ר האמר ולבני משפחתו לעבור זמנית לאיטליה, שם הוא מימש את תוכניתו לטפל בהתנדבות, ללא תשלום, בחולים בשכונות העוני של רומא. ב-18.8.1978 בעת ששהה ברומא, קיבלו ד"ר האמר ואשתו הודעה טלפונית באמצע הלילה, בה נמסר להם שבנם דירק בן ה-16 נפגע קשה בתאונת ירי בעת שהיה בחופשה על סיפונה של יכטה ליד קורסיקה. היורה היה הנסיך האיטלקי ויקטור עימנואל לבית סבוי.

משפחת האמר חזרה לגרמניה בניסיון להציל את דירק בבתי חולים גרמניים, אך ללא הועיל. דירק נפטר בזרועותיו של אביו ב-7.12.1978. ד"ר האמר חזר לעבודתו בגרמניה ומספר חודשים לאחר מותו של דירק אובחן אצל ד"ר האמר סרטן באשכים. ד"ר האמר שלא היה אף פעם חולה בצורה רצינית הניח שהתפתחות הסרטן אצלו קשורה באופן ישיר לטראומה מהאובדן הלא צפוי של בנו.

ד"ר האמר שהפך בינתים למנהל מחלקה פנימית במרפאת סרטן אוניברסיטאית במינכן החל לחקור את ההיסטוריה של מטופליו חולי הסרטן, והוא גילה במהרה שכולם חוו זעזוע/שוק לא צפוי מסוג כלשהו, לפני שהמחלה התפתחה. ד"ר האמר לקח את המחקר צעד אחד קדימה ועל בסיס ההשערה שכל הפעולות בגוף נשלטות ע"י המוח, הוא החל לבחון את כל צילומי ה-CT של מוחות המטופלים, תוך השוואתם לרישומים הרפואיים והפסיכולוגיים של אותם חולים. לתדהמתו הוא מצא התאמה ברורה בין "זעזועי קונפליקט" מסויימים, לבין הדרך או הצורה בה הם באים לידי ביטוי באיבר בגוף, באיזה אזור במוח ניתן יהיה לראותם בצילומי CT וכן כיצד תהליכים אלה קשורים למוח. עד אז לא היה שום מחקר שבדק במוח את מקור המחלות, ואת התפקיד שממלא המוח כמתווך בין הנפש לאיבר החולה.

ד"ר האמר גילה שכל מחלה נוצרת כתוצאה משוק, קונפליקט או טראומה התופסים אותנו בהפתעה, לגמרי לא מוכנים. ברגע שקורה קונפליקט לא צפוי זה, השוק פוגע באזור ספציפי במוח (אזור זה משתנה בהתאם לסוג הטראומה) וגורם שם לפגיעה אותה ניתן לראות בצילום CT של המוח בצורה של נקודה ומעגלים קונצנטריים סביבה (כמו מטרת ירי). עד אז חשבו הרדיולוגים שמעגלים אלה הם תוצאות לוואי לא רלוונטיות הנגרמות מתקלות או הפרעות כלשהן במכשירי ה-CT. חברת סימנס, יצרני מכשירי ה-CT אתם עבד ד"ר האמר בדקו את הנושא ואישרו שהמעגלים המופיעים בצילומים אינם סתם הפרעה לא רלוונטית של המכשיר אלא ממצאים אמיתיים.

את תופעת השוק או הקונפליקט הבלתי צפוי כינה ד"ר האמר בשם Dirk Hamer Syndrom או בקיצור - DSH, וזאת מתוך כבוד לבנו דירק. הוא גילה שה-DSH פוגע בו-זמנית ב-3 רבדים: הפסייכי (או המערכת הנפשית/רגשית של האדם), המוח ואחד מאיברי הגוף או רקמות הגוף. המעגלים המופיעים במוח כתוצאה מה-DSH קיבלו את השם "המיקוד של האמר" או בקיצור HH.

תאי המוח ששמושפעים מה-DSH שולחים אותות ביו-כימיים לתאי הגוף באיבר שמתאים לאותו סוג פגיעה. אותות אלה גורמים לתהליכים פיזיולוגיים המתבטאים כמחלה באותו איבר. תהליכים פיזיולוגיים אלה יכולים להיות משלושה סוגים: 1.גידול. 2. פירוק תאים או רקמות. 3. פגיעה בתיפקוד. מה שקובע איזה תהליך פיזיולוגי יקרה באיבר המתאים הוא: איזו אזור במוח קיבל את השוק ולאיזו שכבה במוח שייך אותו אזור. מסתבר שכל חלק במוח מתוכנת להפעיל סוג אחר של תגובה פיזיולוגית במקרה של שוק, וזה קשור לתהליך האבולוציוני בו כל אזור במוח תוכנת להגיב בצורה שתהיה היעילה ביותר לצורך הישרדות. ד"ר האמר מצא שלמעשה כל התגובות הפיזיולוגיות אשר מופיעות כסרטן או מחלה לא מובנת אחרת ובמקרים רבים נראות לנו כתקלה של הטבע, הן למעשה תוכניות ביולוגיות מיוחדות ובעלות משמעות, אשר לכל אחת מהן יש מטרה ביולוגית ברורה. במשך השנים למד ד"ר האמר להבין בצורה מקיפה ומעמיקה את המשמעות הביולוגית של כל אחת מהתוכניות האלה.
תגלית נוספת של ד"ר האמר הראתה שלכל מחלה יש למעשה שני שלבים: השלב הראשון בו האדם נמצא עדיין תחת השפעה פעילה של הטראומה/שוק/קונפליקט. שלב זה נקרא "השלב האקטיבי של הקונפליקט" או בקיצור CA. השלב השני הוא שלב הריפוי (בקיצור - PCL) והוא מתחיל ברגע שנפתר הקונפליקט. שלב הריפוי משפיע גם הוא בו-זמנית על הפסייכי, המוח והאיבר, וזה השלב בו מורגשים בד"כ רוב הסימפטומים הלא נעימים של המחלה כגון עייפות, חום, דלקת, זיהום וכאבים.

ד"ר האמר הבחין שכל התהליכים אותם גילה מתנהגים למעשה לפי חוקיות ברורה וקבועה והוא קרא לחוקים אלה "חמשת החוקים הביולוגיים של הרפואה החדשה". במשך השנים טיפל ד"ר האמר ביותר מ-40,000 מקרים עליהם יש לו תעוד מפורט, וכל המקרים הללו מאשרים את תקפותם של חמשת החוקים הנ"ל. זה איפשר לד"ר האמר ליצור מפת "פסייכי-מוח-איבר" המאפיינת את המחלה, את התוכן של הקונפליקט הביולוגי אשר גרם להיווצרותה, היכן יראו בעזרת צילום CT את הפגיעה במוח, כיצד תתבטא המחלה עצמה בשלב הקונפליקט האקטיבי (CA) ולמה ניתן לצפות בשלב הריפוי (PCL).

מחקריו של ד"ר האמר מערערים מהיסוד את התיאוריות הרבות הקיימות ברפואה המקובלת. הסבריו שהמחלות הן תהליך מכוון הקשור לפעולה ותגובה בין הנפש (פסייכי), המוח והאיבר המתאים, מפריכים את התפיסה הרואה במחלות שונות כגון סרטן כמשהו שקורה במקרה או כתקלה של הטבע. בהיותה מבוססת על קריטריונים מדעיים מוצקים, מנפצת הרפואה החדשה את המיתוסים הקיימים לגבי תאים סרטניים ממאירים או חיידקים הרסניים ומזהה "מחלות זיהומיות" וגידולים סרטניים כאמצעי חירום ביולוגיים טבעיים, הקיימים מזה מיליוני שנים, והם מתוכננים להציל את האורגניזם ולא, כפי שלימדו אותנו, להרוס אותו. וכך, במקום לראות מחלות כמו סרטן כמבהילות ומפחידות, יש להתייחס אליהן כאל הפעלה של תוכניות ביולוגיות מיוחדות לצורך הישרדות, אשר טבועות בכל אדם מלידה.

באוקטובר 1981 הציג ד"ר האמר את מחקרו לאוניברסיטת טובינגן, כעבודת פוסט-דוקטורט. מטרתו של ד"ר האמר היתה שייבחנו את ממצאיו מול מקרים דומים, כך שניתן יהיה ללמד את הרפואה החדשה לכל הסטודנטים לרפואה ושהמטופלים יוכלו לצאת נשכרים מהתגליות מהר ככל האפשר. אך להפתעתו הגדולה, וועדת האוניברסיטה דחתה את עבודתו וסירבה להעריכה, צעד שהיה ללא תקדים בהיסטוריה של האוניברסיטאות. והיתה לו הפתעה נוספת: זמן קצר לאחר סירוב האוניברסיטה להתייחס לעבודתו, נמסר לד"ר האמר אולטימטום הקורא לו להתכחש לכל ממצאיו או שחוזה העסקתו לא יחודש. לד"ר האמר היה קשה בצורה קיצונית להבין מדוע הוא מורחק מעבודתו בקליניקה בגלל הצגת עבודה המבוססת היטב על ממצאים מדעיים. לאחר פיטוריו חזר ד"ר האמר לעבוד באופן פרטי. מספר ניסיונות שלו לפתוח קליניקה פרטית נכשלו לאור מאמצים מתואמים של המתנגדים לו. מכתבים ששלחו מטופלים של ד"ר האמר לרשויות הבריאות לא נענו כלל או שנענו בהערה: "לא ישים". העמדה המוצקה של הרשויות לא השתנתה מאז.

ב-1985, לאחר 29 שנות נישואין ו-4 ילדים שילדה לד"ר האמר, נפטרה אשתו זיגריד. היא לא התאוששה ממותו הטראגי של בנה דירק ומהאיומים חסרי הרחמים מצד משפחת סבוי האיטלקית.

ההצקה לד"ר האמר הגיעה לשיאה ב-1986, כאשר החלטה של בית המשפט אסרה עליו לעסוק ברפואה. למרות העובדה שעבודתו המדעית אף פעם לא הופרכה ולא הוכחה כבלתי נכונה, הוא איבד בגיל 51 את רשיונו כרופא, מכיון שסרב לוותר על ממצאיו המסבירים את המקור לסרטן ולא היה מוכן להתפשר ולהתיישר עם העקרונות של הרפואה הרשמית. ללא רשיון רפואי היה ד"ר האמר תלוי עכשיו ברופאים אחרים כדי לקבל את צילומי ה-CT של המוח ואת הנתונים הרפואיים של המטופלים, אך הוא היה נחוש להמשיך בעבודתו. ב-1987 היו לד"ר האמר כבר יותר מ-10,000 מקרים מתועדים, מה שאיפשר לו להרחיב את התגלית של חמשת החוקים הביולוגיים של הרפואה החדשה ולהחילה למעשה על כל המחלות הידועות לרפואה. בינתים, העיתונות והממסד הרפואי ניצלו כל הזדמנות לתקוף אותו ואת עבודתו. כתבים של "צהובונים" ו"מומחים" לרפואה תיארו את ד"ר האמר כשרלטן, אדם המכריז על עצמו כמרפא מחולל ניסים, מנהיג של כת, אאוטסיידר לא רציונאלי, או פושע מטורף המונע מחולי סרטן את הטיפול 'מציל החיים' המקובל.

ב-1997 נעצר ד"ר האמר ונשפט ל-19 חודשי מאסר באשמה שנתן (ללא תשלום) מידע רפואי לשלושה אנשים אשר שאלו לעצתו, מבלי שיהיה לו רישיון רפואי תקף. במאמר מוסגר ראוי לציין כאן, שבשנת 1991, 13 שנה לאחר שהרג את דירק האמר, נשפט הנסיך האיטלקי ויקטור עימנואל ממשפחת סבוי ונידון ל-6 חודשי מבחן בעוון החזקה לא חוקית של נשק...
כשנעצר ד"ר האמר, בדקה המשטרה את כל תיקי מטופליו. כתוצאה מכך, נאלץ אחד התובעים של התביעה הציבורית להודות בזמן המשפט, שאחרי 5 שנים מהטיפול, מתוך 6500 מטופלים, רובם חולים בסרטן 'סופני', 6000 היו עדיין בחיים ((92%)! כך שבצורה אירונית, היו אלה מתנגדיו של ד"ר האמר שסיפקו את הסטטיסטיקה הממשית המעידה על אחוזי הצלחה מרשימים של הרפואה החדשה.
למרות צווים של בית המשפט ב-1986 וב-1994 אשר הורו לאוניברסיטת טובינגן לבחון את עבודתו המדעית של ד"ר האמר, סירבה האוניברסיטה לעשות זאת. בדומה לכך סירבו פקידים של רשויות הבריאות לאשר את הרפואה החדשה למרות ההוכחות הרבות שהראו את אמיתותה ע"י רופאים וגופים מקצועיים.

ב-1999, לאחר שחרורו מהכלא בגרמניה, החליט ד"ר האמר לעבור לספרד, לאחר שהובהר לו שהשלטונות בגרמניה, אוסטריה, שוויץ וצרפת יעשו הכל כדי לעצרו.
ב-2004 נעצר ד"ר האמר בספרד באשמת שווא נוספת. הוא הואשם במותם של מספר חולי סרטן (אותם לא הכיר ולא היה לו כל קשר אישי אתם), אשר מתו לאחר שקראו את ספרו וסרבו לקבל במלואו או בחלקו את הטיפול הרפואי המקובל. הוא הועבר לבית סוהר בצרפת בו היה כלוא 18 חודשים.
ב-2006 שוחרר ד"ר האמר מהכלא וחזר לביתו בספרד.
ב-2007 נאלץ האמר לעזוב את ספרד. הוא קיבל מקלט מדיני בנורבגיה שם הוא חי כיום וממשיך בעבודתו ללא לאות.